<h1>רבינו ירוחם נכ"ח ח"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אשה מותרת בנטילת שער תוך ל' יום פשוט באבל רבתי ומיירי באשת איש והו' הדין לשאר תכשיטין האסורי' תוך שלשים יום שמותר' כל שלשי' יום כדי שלא תתגנה על בעלה וכן הסכימו המפרשים ומפרש"י נראה דדוקא כלה אין מונעין ממנה תכשיטין כל ל' יום כדאיתא בכתובות אבל אשה דעלמא לא וראשון עקר. אף על פי שאמרו שאין אדם יכול לכוף אשתו בימי אבלה להיות כוחלת ופוקסת מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו פשוט בכתובות. אבל אשתו ישנה עמו ביחוד בבית אחת פשוט בכתובות דלא אסרו אלא חתן כמו שכתבתי במקומו ויש מפרשים דאפילו במטה א' מותר לישן עמה בקירוב בשר והתוספות כתבו דאסור אפילו בדבר חוצץ בינו לבינה מאחר ששניהם ערומים אבל הוא בבגדו והיא בבגדה מותר. וכתב הראב"ד דמוזגת לו כוס ומצעת לו המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו כדפשוט בגמרא וכאשר כתבתי ומשמע בכתובות דמותר' לישן עמו במטה והדעת מכרעת שעל ידי דבר חוצץ קאמר מיהו משום לך לך אמרין נזירא סחור וכו' צריך לו להרחיק שלא תישן עמו במטה כלל ע"כ. וכתב הרמב"ן דמותרת לאכול עמו בקערה אחת ואפילו בחבוק ונשוק וכיוצא בהן עד כאן וראוי להחמיר שאין לו להתיר שום קורבה זולתי מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצ' פניו ידיו ורגליו מדלא התיר יותר בגמרא בהדיא ע"כ.
<h2>דף ח:</h2>
ברכת אבלים בי' ואין אבלים מן המנין והיא ברכת רחבה וכן תנחומי אבלים וברכת אבלים כל ז' והוא שבאו פנים חדשות פשוט בכתובות וכן במגלה וכן בכמה דוכתי. ועתה אין לנו ברכ' רחב' ואומרין אותה בברכת המזו' ואין צריך י' וכן כתב רב פלטוי האידנא דלית לן שורה ולא ברכת רחבה אין אומרים ברכ' רחבה אלא מברכין אחר ברכת זימון דיין אמת שופט בצדק וגו' ואין אומרים נברך מנחם אבלים וכן בתשובת הגאונים וברכת אבלים שאתם אומרין על הכוס נברך מנחם אבלי' אין מנהג שלנו לומר זה בישיבה וגם בבבל כל עיקר אבל אתם שתקנו לכם חכמים הראשונים אמרו אותה השתא מיהא אינה צריכה י' שלא מצינו י' אלא ברכת רחבה בלבד ע"כ. ועוד כתב שאסו' לומ' נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו שמשנה מטבע הברכה כי אין להוסיף אלא בחופה שהשמחה במעונו ורב עמרם כתב שאומרי' מנח' אבלים ובבונה ירושלם מסיי' בא"י מנחם אבלים ובונה ירושלם והרמב"ן כתב כרב עמרם והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתובות דהא דאמרינן ברכת אבלים בי' ואבלים מן המנין בברכת המזון וזו לראי' לרב עמרם ובא להודיענו שאפילו שהוא אינו מן המנחמי' אלא מן המתנחמין הוו מן המנין להצטרף לזימון לומר נברך לאלדינו וקשה וכי מי הוציאו מן הכלל כי אבל חייב במצות אחר שנקבר המת ונראה עקר דברי רב עמרם הילכך אם יש עשרה אומרים נברך לאלדינו מנחם אבלים ובבונה ירושלם מנחם אבלי' ובונה ירושלם ובהטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו' ואבלים ממנין עשרה ואי ליכא עשרה אין אומרין אלא בהטוב והמטיב אל אמת דיין אמת וכו' וכן כל ז' ימים וכן עמא דבר ולא רציתי להאריך בברכת אבלים של רחבה כדאיתא בכתובות לפי שאין נוהגין אותו עתה ולא במנין הכוסות כדאמרי' שם התחילו שותין ומשתכרין החזירו הדבר ליושנו ופירשו המפרשי' ליושנו שלקודם תקנה שישתו תוך סעודה ולא לאחר סעודה כלל דבעשרה כוסות נמי איכא שכרות דיין דלאחר המזון משכר וכן כתב הרמב"ן ולא כרש"י שפי' ליושנו לעשרה כוסות כתקנה ראשונה. וזה נוסחו בברכת המזון פ"ג שאכלו אומרים בבית האבל הטוב והמטיב ודיין האמת ואומרין אח' כך בונה ירושלם בא"י אמ"ה האל החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשו' בו כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עבדיו ועמו ובכל אנו חייבי' להודו' לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד וכו'. ובה"ג כתב שאין אומרין ולוקח נפשות במשפט משום דאמרינן בפרק במה מדליקין דיש מיתה בלא חטא וכו' וכן רי"ף לא כתבו בהלכותיו וכתב הרא"ש ונראה שאין למוחקו וכן עמא דבר.
